פסק-דין בתיק ת"א 20953-01-11

עסקינן בתובענה שטרית המבוססת על שטר חוב.

כללי -

1.         התובעת, החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (להלן: " התובעת"), סיפקה במשך שנים סחורה לנתבעת, בני חג' אחמד חב' למוצרי מזון בע"מ (להלן: " הנתבעת").

2.         לטענת התובעת, במהלך החודשים האחרונים של שנת 2010 הצטבר חוב מצד הנתבעת אשר לא נפרע, לרבות לאור העובדה שהמחאות שנתנה הנתבעת בידי התובעת חזרו וחוללו. התובעת מסבירה כי כאשר בוצעה בין הצדדים ההתקשרות הראשונית לגבי אספקת הסחורה, בשנת 2004, חתמה הנתבעת על שטר חוב אשר מכוחו התחייבה לשלם לתובעת כל חוב שיישאר בגין הסחורה שסופקה (להלן: " שטר החוב" או " השטר"). מוסיפה וטוענת התובעת כי שטר החוב נמסר לה בחתימתם של שני נציגי הנתבעת ביחד עם חותמת החברה וכי הסכום לתשלום הושאר ריק, שכן מטבע הדברים במועד חתימת שטר החוב לא יכלו הצדדים לדעת אם יהיה חוב עתידי, ובוודאי שהם לא יכלו לדעת מה בדיוק יהיה גובה החוב. ממשיכה וטוענת התובעת כי בסוף שנת 2010, לאחר שהתברר גובה החוב, לאחר שהנתבעת סרבה לפרוע את החוב ולאחר שההמחאות חוללו - היא מילאה בשטר החוב את השדה בו מצוין גובה החוב - 101,366 ש"ח ואת שטר החוב הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כנגד הנתבעת ושני האישים שחתמו על השטר.

3.         הנתבעת מעלה שלל טענות הגנה, לרבות באשר לתקינות השטר, לאפשרות למלא בו את השדות הרלבנטיים, באשר לאי הוכחת גובה החוב הנטען, באשר לזיוף של שטר החוב ועוד.

4.         באשר לשני האישים שחתמו על השטר לכאורה, יובהר כי לגבי האחד - מספר תעודת הזהות שצויין בתיק ההוצל"פ היה שגוי - ולכן הוא נמחק; ולגבי השני - הרי שהוא נמצא בהליכי פשיטת רגל ולא ניתן להמשיך בהליכים כנגדו. מכאן, שלמרות שתיק ההוצל"פ נפתח במקור כנגד הנתבעת ושניים אלו - הרי שהתובענה שהועברה אלי מתייחסת רק לנתבעת.

מסכת הראיות -

5.         בפניי נשמעה עדותו של נציג התובעת, מר אריאל יתאח, המשמש מנהל מכירות (להלן: " אריאל", לגבי תצהירו ת/1). מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירים ולא הובאו ראיות.

דיון והכרעה -

6.         לאחר ששקלתי את הנתונים ואת טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

7.         כידוע, פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה") קובעת בסעיף 20(ג) את "חזקת המסירה כדין", בזו הלשון:

"(ג)  שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."

       עוד קובע סעיף 29 לפקודה חזקות נוספות לפיהן:

"(א)  כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

 (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר." 

8.         אני סבורה שנוכח החזקות הקבועות בדין, ובהתחשב בעובדה כי הנתבעת נמנעה למעשה מלהביא ראייה כלשהיא להוכחת טענות ההגנה שלה, דין התביעה להתקבל. אבהיר את הנימוקים לקביעתי זו להלן.

9.         ראשית, לא אוכל לקבל את הטענה של הנתבעת באשר לזיוף החתימות על השטר או באשר לנסיבות שעולות כדי מרמה בכל הנוגע לחתימת השטר. ברי כי טענות חמורות לגבי זיוף או מרמה, מן הראוי היה לתמוך בעדות של מי מנציגי הנתבעת ואזכיר שוב שאף לא אחד מנציגי הנתבעת טרח להתייצב בביהמ"ש ולא הוצגה כל תשתית באשר לאותן טענות. אמנם גם העד מטעם התובעת, אריאל, לא היה נוכח במעמד החתימה על שטר החוב ויחד עם זאת, הטענה לפיה החתימות זויפו ולפיה החותמת של החברה אשר מתנוססת על גבי השטר בכמה מקומות מזויפת אף היא, הינה טענה חמורה שעומדת בניגוד למסמך בכתב שקיים בענייננו ונדמה לי שהנטל להוכיח את טענת הזיוף מוטל על שכם הנתבעת והיא לא עשתה ניסיון ולו מינימאלי לעמוד בנטל זה (והשוו ל ע"א (נצ') 1011/06 איוב נ' בשארה, מאגר נבו (2006), אף שם נמנע הנתבע מהבאת ראיות כלשהן להוכחת טענות ההגנה שלו).

10.     אציין עוד כי בבסיס ההתנגדות שהגישה הנתבעת לביצוע השטר, היתה בין היתר הטענה של מנהל הנתבעת, מר אגברייה עלא (להלן: " עלא"), לפיה הוא לא חתם על השטר ולא ברור לו מי חתם עליו (סעיף 10 לתצהיר התמיכה להתנגדות מיום 2/1/11). אין צורך להכביר מילים באשר לצורך להשמיע את הדברים בפני ביהמ"ש והייתי מצפה מעלא להגיע לביהמ"ש על מנת למסור את גרסתו אשר מופיעה בתצהיר שעל בסיסו הוא קיבל את האפשרות להתנגד לשטר.

11.     שנית, באשר לטענה של הנתבעת לגבי כך שהתובעת מילאה שלא כדין את הפרטים בשטר החוב, אומר כי אין ממש בטענה. אין כל פסול בשטר חוב ששדות מסוימים בו נותרים פתוחים, כאשר שיקול הדעת והסמכות למלא את אותם שדות נמסרת בידי המחזיק בשטר "על החלק", קל וחומר במקרה בו הסכום המדויק לחיוב אמור להירשם רק לאחר שמגיעים לחישוב באשר ליתרת החוב המדויקת. אין כל פסול בשטר בשל העובדה שהתובעת היא זו אשר מילאה את הסכום (ואפנה לספרו של ש. לרנר דיני שטרות 53-54 מהדורה שניה (2007) (להלן: " לרנר") .